פסק-דין בתיק ב"ל 33084-02-13

1.         זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 22/11/12 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער נכות בשיעור 5%, מותאמת לפי פריט ליקוי 35(1)(א)-(ב) בגין השפעה קלה על תפקוד יד שמאל ("ההחלטה").

2.         הערעור מופנה כנגד חוות דעת היועץ המומחה בתחום אורטופדית כף יד, ד"ר בויקו. לטענת המערער, היועץ חרג מסמכותו, שכן קבע למערער הפרעה תפקודית במינוח שאינו מופיע בתקנות. נטען עוד כי היועץ ד"ר בויקו לא התייחס באופן מנומק לתלונות המערער בפניו ולממצאיו של פרופ' שטהל בחוות דעתו.

3.         לטענת המשיב, המערער נבדק על ידי היועץ ד"ר בויקו, קביעתו מנומקת ומפורטת. נטען כי בחירת פריט הליקוי היא בתחום המומחיות הרפואית, היועץ נימק בחירת פריט ליקוי 35 והתאמתו למצבו של המערער, ולכן לא נפל פגם בהחלטת הוועדה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.         הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לטיפול נמרץ ומומחה לרפואה תעסוקתית, התכנסה בעניינו של המערער לשלוש ישיבות, ביום 16/2/12, ביום 28/8/12 וסיכמה את הדיון בעניינו ביום 22/11/12. לאור חוות דעת מטעם המערער של פרופ' שטהל, מומחה לכירורגיה אורטופדית וכירורגית יד, מיום 14/2/12 (מע/1), ביקשה הוועדה להיוועץ עם מומחה מטעמה.

ד"ר בויקו, מומחה לאורטופדית כף יד, בדק את המערער ביום 18/4/12 (מש/1). ד"ר בויקו הקשיב לתלונות המערער ולדברי באת כוחו שהתלוותה אליו. היועץ ד"ר בויקו איבחן מצב לאחר שבר תוך מפרקי בבסיס עצם המסרק השני ביד שמאל. היועץ תיאר בפירוט את ממצאי הבדיקה הקלינית שערך למערער, וציין כי המערער אינו משתף פעולה, למרות הסברים והדגמה ביד השנייה. ד"ר בויקו הוסיף, כי כאשר התבקש המערער לבצע כיפוף, הוא מיישר אצבעות 3 ו- 4, וכי בעת כיפוף פסיבי של האצבעות, המערער מגיע לכף היד עם קצה אצבעות עד לכף היד ומצליח לשמור על התנוחה. לאחר שעיין בצילומי רנטגן ציין ד"ר בויקו, כי לא ניתן לראות בבירור מה מצב השבר. לדעתו, לא ניתן להסביר כל הגבלה בתנועות של אצבעות 3 ו- 4 על ידי השבר הנ"ל, ולכן ביקש צילומי רנטגן עדכניים של כף יד שמאל.

ביום 20/6/12 סיכם ד"ר בויקו את הדיון בעניינו של המערער, לאחר שקיבל לעיונו דיסק צילום רנטגן מיום 8/5/12. בהתייחסו לממצאי הרנטגן ציין ד"ר בויקו כי בצילום נמצא חיבור השבר בבסיס מסרק השני של יד שמאל שהתחבר עם מדרגה קטנה בשטח המפרקי. ד"ר בויקו קבע כי מאחר שהתנועות המתבצעות במפרק הנ"ל הן מינימאליות עם השפעה קטנה על תפקוד היד, נכותו של המערער היא בשיעור 5% מותאמת לפי פריט ליקוי 35(1)(א)-(ב). בהתייחסו לחוות דעתו של פרופ' שטהל, ציין ד"ר בויקו כי הוא מסכים איתו באופן חלקי.

לאחר שהתקבלה חוות דעתו של היועץ ד"ר בויקו התכנסה הוועדה, ביום 22/11/12, וסיכמה מסקנותיה, לאחר שעיינה במכתב השגותיה של באת כוח המערער מיום 20/11/12. הוועדה קיבלה את קביעתו של היועץ וקבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 5% מיום 1/1/12.

5.         מקובלת עלי טענת המשיב בכל הנוגע לשיתוף הפעולה של המערער עם היועץ ד"ר בויקו. לטענת המערער, היה על היועץ ליידעו ולהזהירו בטרם ייקבע מסקנה ויגבש דעה על יסוד אי שיתוף פעולה. כפי שטען המשיב, החובה להזהיר בדבר חוסר שיתוף פעולה קיימת כאשר הוועדה (ובכלל זה היועץ מטעמה) מבקשת לבסס קביעתה על חוסר שיתוף הפעולה. בעניינו של המערער, היועץ קבע כי ההגבלה בתנועות האצבעות אינה קשורה לשבר וכי תנועות המפרק מינימאליות. לכן קבע ד"ר בויקו נכות מותאמת לפי פריט ליקוי 35 ולא מצא לקבוע נכות לפי פריט ליקוי ספציפי העוסק בשורש כף היד. אין לומר שהיועץ קבע ממצאים בהתבסס על חוסר שיתוף פעולה, ולכן לא חלה במקרה זה חובת אזהרה. לפיכך, נדחית טענת ערעור זו.

6.         אשר להתייחסות היועץ ד"ר בויקו לחוות הדעת של פרופ' שטהל: לטענת המערער, בחוות דעתו של פרופ' שטהל ישנם ממצאים לגבי מגבלות שמבססות הפרעה תפקודית, אליהם לא התייחס היועץ ד"ר בויקו.

היועץ ד"ר בויקו קבע מסקנותיו על יסוד התרשמותו מהמערער בעת בדיקתו, וביסס החלטתו, בין היתר, על ממצאי צילום רנטגן עדכני, ממצאים אשר לא עמדו בפני פרופ' שטהל בעת מתן חוות הדעת. לדעת ד"ר בויקו, לאחר חיבור השבר בבסיס המסרק השני, התנועות המתבצעות במפרק זה הן מינימאליות עם השפעה קטנה על תפקוד היד. מעיון בבדיקה הקלינית שנערכה על ידי היועץ ד"ר בויקו, ניתן ללמוד בבירור כי ממצאיו שונים מאלה שפורטו בחוות הדעת של פרופ' שטהל. כך, למשל, פרופ' שטהל מצא מגבלה בכיפוף פסיבי של ואף סבר שהשבר גרם להפרעה תפקודית ביד. בעניין זה נפסק כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה בנפגע שונים מאלה ששימשו תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים יהיו שונות. לפיכך, קביעה בדבר השוני בממצאים דיה כדי לצאת ידי חובת הנמקה עניינית ומנומקת. משכך, אינני מקבלת את טענת המערער בדבר העדר התייחסות מספקת לחוות דעתו של פרופ' שטהל.

7.         אשר ליישום פריט הליקוי 35(1)(א) ו-(ב) מותאם: קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלותיו של הנפגע, הינן בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה. לוועדה מסור שיקול הדעת גם לעניין אפשרות התאמת פריט ליקוי, לפי תקנה 14 תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 ("התקנות").

בענייננו, לאחר שהוועדה עיינה בחוות הדעת של היועץ ד"ר בויקו ובמכתב ההשגות של באת כוח המערער, סיכמה מסקנותיה וקבעה:

"ד"ר בויקו קבע, לאחר בדיקה קלינית, עיין בצילומי הרנטגן והתרשמותו מהנבדק תוך תיאור מדויק של הפתולוגיה, ד"ר בויקו שהינו רופא מנוסה, יודע להבדיל בין 5% ל- 10% ובמידה וקבע שמדובר ב- 5% בין סעיף 35(1)(א)-(ב), גם השתמש במילה השפעה קטנה - אין הדבר זהה באופן אוטומטי למונח קלה. באותה מידה ניתן לתרגם את המילה קטנה למזערית. על כן מכבדת הוועדה את חוות דעתו של היועץ ד"ר בויקו ומקבלת את דעתו".

אכן, ד"ר בויקו רשאי היה לקבוע כי ההשפעה של השבר שהתחבר על תפקוד יד שמאל הינה השפעה קטנה, ואין נפקא מינה שאין מדובר במינוח המופיע בהגדרת פריט ליקוי 35. מדובר בקביעה רפואית מובהקת. בעניין זה אין סמכות לבית הדין להתערב, שכן מדובר בסמכותה הבלעדית של הוועדה בתחום הרפואי. יתר על כן: סמכות בית הדין לבחון, בין היתר, אם קיים פער לא סביר בין ממצאי הבדיקה הקלינית לבין המבחנים שהופעלו לפי התוספת לתקנות. במקרה דנן, נמצא ממצא שהיועץ כינה אותו "השפעה קטנה על תפקוד היד". על פני הדברים, פריט הליקוי שיושם בעניינו של המערער מתאים למצב של השפעה פחותה מקלה, ובוודאי אין לומר שמדובר בפער ניכר בין הממצא הקליני לבין תיאור פריט הליקוי שיושם, באופן שמצדיק התערבות בית הדין. לפיכך, דין טענת המערער בעניין זה להידחות.

8.         בהעדר פגם משפטי בהחלטה, הערעור נדחה בזאת.

9.         אין צו להוצאות.

10.       לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, ז' סיון תשע"ג, (16 מאי 2013 ) , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: